המעניין לציון הינו שהידע אודות המשתתפים במכרז עשוי להשתנות כמובן לפי נקודת מבט המסתכל ולהשתנות לפי הבנת המביט והמנתח את סוגי הטיפוסים. אך יחד עם זאת הניתוח האמיתי ובייחוד יציבותו של הניתוח נמצאים בתוך כל אדם פיקח אשר ינתח זאת וישווה את דעותיו למוצע כאן.
סוגי המשתתפים עשויים להיות ממוינים על פני צירים ואורכים של חשק להשתתף, מידת יכולת העצירה, המוצרים אותם הם צריכים (לפי גודליהם, מאפיינים שלהם – נתפסים או בלתי נתפסים) ולפי מידת ההתלהבות בהגברת , שינוי, הנמכת או הגבהת ההצעות הכספיות ואף לפי סוג אמצעי התשלום המקובל עליהם.
למשל , אם נשווה אחד מן המאפיינים הראשונים של חשק, רמת שליטה בחשק ונצליב אותו עם אמצעי תשלום שונים (שהינם החולייה המקשרת הפרקטית) הרי שנוכל לבצע הצלבות מסוגים שונים של הרכבת טיפוסים. ההיגיון מורה שלא יהיה זה אותו טיפוס משתתף במכרז אשר נוהג להגיש הצעות ב SMS בהתלהבות לעומת משתתף אחר אשר נוהג להגיש הצעות בהתלהבות באמצעות אשראי. הסיבה הינה שהאשראי הינו אמצעי קשה יותר לשימוש מיידי בהעברת הכסף.
כלומר, תחילת ההבנה הינה ההצלבה הפרקטית של בסיס ההיגיון המעיד על סוג אמצעי התשלום ולאחריו מצטרפת הפסיכולוגיה של תנועת הגשת ההצעות וטיבה.
סוג הטיפוסים יתמיינו כמובן גם לפי השפעת מידת האכזבה או ההצלחה שלהם בהגשת ההצעה הראשונה או השתיים – שלוש הראשונות. טווח הרגש שלהם , הדחף או סוגי המחשבות הנוצרים בקירבם לאחר תחילת הפעילות מורים על סוג טיפוס של משתתף.
נוסף על כך , עצם סוג ההמשך – מעבר למוצר אחר, התמדה , שינוי יחס, שינוי גובה הצעה , מעבר לאמצעי תשלום אחר , מעידים על השתנות מצבים נפשיים ולא בהכרח תמיד על סוג טיפוס משתתף אחר. לכן, אי הדיוק שבהבנת הטיפוס לעיתים קשה בעבור מביט מנתח אשר אינו מקצועי.
הסוג הראשון הינו התמים לכאורה אשר אינו מתכוון להשתתף ופשוט מנסה את מזלו או מופעל על ידי לחץ חברתי.
הסוג השני הינו המתעניין לא במכרז אלא במשהו שאינו בהכרח קשור לעצם הזכייה אלא בריגוש הכרוך בכך. או בחקר העניין. כלומר החקרן – האנליטי. הוא יצטרך חיזוקים למחקריו במכרז.
הסוג השלישי הינו המתלהב והרגשן אשר ייחודו הינו שאין לו ממש הפעלה של היגיון אלא אך ורק רגש ודחף.
הסוג השלישי יהיה התוקף. כלומר, הוא אינו מאמין בכך ומתנהג התנהגות משתתפת רק כדי להוכיח לעצמו שוב שהדבר אינו פועל. בסתר ליבו הוא יאמר לעצמו ויודה בסופו של דבר כי אכן התחשק לו להשתתף במכרז. אולם לא על מנת לזכות במוצר.
הדוגם – זהו טיפוס אשר משלב את כל הדברים הללו . הוא אינו יודע להבחין בין כל הדברים הללו וקופץ בין הגדרות הטיפוסים.
האספן – זהו טיפוס אשר מעצם אופיו אוהב צבירה של דברים, אין זה כלל משנה למעשה אם ישתתף במכרז או במשחק אחר – עליו להרגיש שהוא צובר ואוסף דברים. הדבר מתייחס הן לחפצים – המוצרים והן להצעות. ייתכן, אגב גם שלסיפוקים ולריגוש.
המביט מנסה – טיפוס זה לא בהכרח ישתתף במכרז אלא עשוי אולי פעם פעמיים לנסות כדי שתהיה לו הצדקה – מדוע עליי לא להשתתף אף פעם אחרת נוספת במכרז: הרי זה לא עובד.
המביט באחרים – טיפוס זה יביט על משתתפים אחרים , ירגיש מדי פעם גלי חשק , אך הם לא יצאו אל הביצוע. ניסיונות לא ישכנעו אותו , שהרי הוא חושב שהדבר מהווה זריקת כסף. קשה יהיה לשכנעו. גם אם הוא אישית יבין זאת על עצמו. רק לעיתים רחוקות עצם השאלות שנשאל אותו על אי השתתפותו יצרו אצלו אולי תחילת ניצני מחשבה של חשק. לאחריהם , ייתכן כי יתחיל אולי טיפה לחייך ואולי ינסה לפחו פעם אחת להשתתף.
הזוכים הסופיים במכרז הינם בדרך כלל המעיזים והלא פוחדים להוציא הוצאה קטנה על מוצר גדול ויקר. הם מבינים כי הדבר תלוי מאד בהם וכי ההפסד הינו המזערי ביותר עבורם.
